מרוב אהבה אין כלום
ירדתי למטה לרחובות
הנוף שוב הפך עמום
חלום מטושטש בתוך דמעות.
מרוב געגוע
הלב בתוכי כמעט נשבר
עבר עוד שבוע – נמאס לחכות!
מרוב אהבה גשום
כל הרחובות הפכו עבר
ומה באמת חשוב
אולי גם מחר הוא לא ישוב.
מרוב געגוע
הלב בתוכי כמעט נשבר
עבר עוד שבוע – נמאס לחכות!
מרוב געגוע
הלב בתוכי מזמן נשבר
עבר עוד שבוע
השאיר צלקות, לעולם…
מרוב געגוע
הלב בתוכי מזמן נשבר
ושוב תעתוע אמר לי לשתוק.
אתה פה חסר לי
גשם כיסה את אספלט הכביש, ביום הכי קר בשנה, ומעיני שלי, טפטוף מקומי, כי יש סדק בלב אהבה
