לא נותר דבר
מלבד הגעגוע
הזמן עובר לאט לאט
שעה, שבוע
כבר שנה כמעט
והעולם רגוע
ורק קולי זועק עכשיו
תגידי מדוע
הייתי בגן עדן
ועכשיו הלב פצוע
וזה סיפור כל כך ישן
וידוע.
ולך קראתי פרח
ועיניים
אני זוכר
היית לי נשמה
רק איתך
מעל ריחפתי
בשמיים
פתאום נפלתי
לבד לאדמה
החיים זרמו
הכל היה קבוע
איך שרנו אז,
בשני קולות
בלי זעזוע
והיו לילות
של צחוק ושעשוע
אבל עכשיו יש בקולי
מיתר קרוע
הייתי בגן עדן
ועכשיו הלב פצוע
וזה סיפור כל כך ישן
וידוע.
ולך קראתי פרח…
את החיים לקחו לך, הו, מלחמות קדושות, מלאכים בכו לך, בעיניים יבשות. את חיוכך, תינוקת, קברו באדמה
איך צומח שקט, מתוך המהומה
.
היית אומרת זה כתוב מלמעלה, תיקח את הכאב איתך, תמשיך תמיד רק הלאה, תראי הזמן תמיד ממשיך ונוסע, לאן – אני לא יודע, ואין מי שיגיד – תראה, יהיה בסדר, ואין אצלי כבר אור שיאיר לי את הדרך, וזה חוזר אליי בכל מקום ושר לך, חולם אותך כל לילה
ובלילה, בלילה בשעות הקטנות, התפילות הפשוטות מבקשות, בלילה, בלילה, לחכות לתשובות, כדי למצוא עוד סיבה לקוות
