שירי הלוויה - שירי פרידה

"כשצלצלת רעד קולך, ואני ידעתי שאני אבל בגללך … ואני ידעתי שאת כבר אינך ."

"עצוב למות באמצע התמוז, עכשיו באמצע התמוז נמות, אל בוסתני הפרי, שהתייתמו. הידד אחר הידד, נפול יפול, ועל קיצך, ועל קצירך, ועל הכל…."

"את החיים לקחו לך, הו, מלחמות קדושות, מלאכים בכו לך, בעיניים יבשות. את חיוכך, תינוקת, קברו באדמה איך צומח שקט, מתוך המהומה ."

"הן זה אותו העמק, הן זה אותו הבית, אבל אתם הן לא תוכלו לשוב, ואיך קרה, איך קרה ואיך קורה עדיין שהחיטה צומחת שוב."

"כח להמשיך הגעגוע כבר הרגל, הפך ירח לאדום על מה אתה שם מסתכל, הדאגה לך שורפת מבפנים, זוכר לחשת בפניי, יהיו עדיי הכוכבים."

"אפילו ענני אוקטובר, הסגולים אל מול שקיעה, לא עזרו לה אף לרגע, לא עזרו להרגע, אף כי שוב פרחו בעמק, שלל חבצלות הבר, למרות הכל, הכל נגמר. "

"לא נותר דבר, מלבד הגעגוע, הזמן עובר לאט לאט, שעה, שבוע, כבר שנה כמעט, והעולם רגוע, ורק קולי זועק עכשיו, תגידי מדוע"

"אך בכל הדרכים מעולם לא אבדה לי דרכנו, וגם אם לפעמים סערו מסביב הרוחות, ואהבתי אותך והיה לנו טוב, טוב עד גדותינו, והיה לנו רע ואהבתי אותך לא פחות"

"תמונות שרק בזיכרוני עוד, כמו פרחים ברוח, תמונות שרק בזיכרוני, פזורות ברוח לכל עבר זרועות"

"הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן. נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה הנעורים שבאו פתע אל סופם"

"אבא, על הדרכים שכה אהבת לטפח, אני הלכתי וניסיתי לנצח, ולא תמיד הבנתי איך כי לא הכל הולך, אני שונה ממך אבל מאד כמוך"

"וזה זמן לעצור, זמן לעצום עיניים. והזמן יעבור, וזה לא יעזור ודאי. אל תעזוב, בוא, תפרוש עליי שוב כנפיים זמן לעצור"

"כי כשהמלאכים בוכים בעולם אחר, אז בעולם הזה עצוב לנו יותר"

"הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, רְחוֹקִי שֶׁלִּי, הֲתִשְׁמַע קוֹלִי, בַּאֲשֶׁר הִנְּךָ –"

"היה הולך ושב אלי קודח, היה נושא דמותי ממול פניו, הגידו נא, היש בכם יודע אי אנה זה הלך לו ולא שב"

"אל תלכי מכאן, אל תקחי מכאן, את עקבות הזמן האבוד שלך, האמיני לי, את הכל אשכח, אונות קטנות של הכאב וברח ומילה רעה שאמרתי לך אושר בן שעה, הוא שביר כל כך אל תלכי מכאן, אל תלכי מכאן”"

"הלב נצבט ובגרון מחנק, והדמעות יורדות להן כמו גשם, ולא רואים דבר מרוב אבק ומי יודע איך בכלל לגשת"