כשצלצלת רעד קולך

כח להמשיך הגעגוע כבר הרגל, הפך ירח לאדום על מה אתה שם מסתכל, הדאגה לך שורפת מבפנים, זוכר לחשת בפניי, יהיו עדיי הכוכבים.

אך בכל הדרכים מעולם לא אבדה לי דרכנו, וגם אם לפעמים סערו מסביב הרוחות, ואהבתי אותך והיה לנו טוב, טוב עד גדותינו, והיה לנו רע ואהבתי אותך לא פחות

הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן. נרות הלילה דעכו. הידידות האהבה הנעורים שבאו פתע אל סופם