דמעות של מלאכים

את החיים לקחו לך, הו, מלחמות קדושות, מלאכים בכו לך, בעיניים יבשות. את חיוכך, תינוקת, קברו באדמה
איך צומח שקט, מתוך המהומה
.

אל תלכי מכאן, אל תקחי מכאן, את עקבות הזמן האבוד שלך, האמיני לי, את הכל אשכח, אונות קטנות של הכאב וברח ומילה רעה שאמרתי לך אושר בן שעה, הוא שביר כל כך אל תלכי מכאן, אל תלכי מכאן”

כח להמשיך הגעגוע כבר הרגל, הפך ירח לאדום על מה אתה שם מסתכל, הדאגה לך שורפת מבפנים, זוכר לחשת בפניי, יהיו עדיי הכוכבים.