מרוב געגוע

ואז אני אהיה כמו שמש לעולם , אהיה כמו ציפור נודדת במרחב

כבו עינייך, רק צליל קולך עוד מהדהד, מאור פנייך, ידייך הטובות, הנבונות – אהבתך, ממך באתי ואלייך אשתוקק …. עזים ממוות געגועי, ארוכים משנות חיי, עוד ניפגש אולי, בגלגול אחר, את – המופלאה בנשים

אי שם עמוק בתוך תוכנו, טמונים קולות וזכרונות, מראות רבים שכבר שכחנו, ספרי פלאים ומנגינות… ולפעמים שריד של ריח, או צליל מוכר או קצה מילה, משיב אליך גן פורח, מחזיר אל קו התחלה