כשצלצלת רעד קולך

וזה זמן לעצור, זמן לעצום עיניים. והזמן יעבור, וזה לא יעזור ודאי. אל תעזוב, בוא, תפרוש עליי שוב כנפיים זמן לעצור

אפילו ענני אוקטובר, הסגולים אל מול שקיעה, לא עזרו לה אף לרגע, לא עזרו להרגע, אף כי שוב פרחו בעמק, שלל חבצלות הבר, למרות הכל, הכל נגמר.

כח להמשיך הגעגוע כבר הרגל, הפך ירח לאדום על מה אתה שם מסתכל, הדאגה לך שורפת מבפנים, זוכר לחשת בפניי, יהיו עדיי הכוכבים.