למה חשוב שהמשפחה תדע בדיוק מה אתם רוצים?

יש אנשים שכבר יודעים, או לפחות מרגישים, שקרמציה היא הדרך שמתאימה להם.

אבל אז מגיעה מחשבה אחרת:

איך מדברים על זה עם המשפחה?

איך מספרים לילדים?
איך מעלים את הנושא עם בן או בת הזוג?
ומה עושים אם לא כולם מרגישים כמונו?

אלה שאלות טבעיות בתוך החלטה כל כך אישית.

ומהסיפורים של אנשים שכבר עברו את הדרך הזאת עם בדרכך עולה דבר אחד שוב ושוב:

לא תמיד צריך לפתור הכול בשיחה אחת.

אבל יש משמעות גדולה לכך שהאנשים הקרובים אלינו יודעים מה אנחנו רוצים.

כי ברגע שבו הרצון שלנו ברור להם, הם לא צריכים לנסות לנחש אותו במקומנו.


"כשהגענו לרגע… זה היה מאוד מאוד ברור"

עמוס מרום ליווה את אמו, שבחרה לעבור קרמציה בבדרכך.

אצלם, השיחה לא התקיימה פעם אחת סביב שולחן והסתיימה בהחלטה. עמוס מספר שהנושא היה חלק משיח פתוח שנמשך במשך שנים.

לדבריו:

"השיח על מוות היה קיים איתה בצורה פתוחה… והיא אמרה תמיד במפורש…"

אמו דיברה על הרצון שלה. המשפחה הכירה אותו. עם הזמן, לא היה צורך לפרש עבורה מה נכון לה.

ואז הגיע הרגע שבו לכל השיחות האלה הייתה משמעות אחרת לגמרי.

עמוס מספר:

"זה היה ברור. כשהגענו לרגע… זה היה מאוד מאוד ברור שאין שום סיכוי לקבורה של חברת קדישא."

המשפט החשוב כאן הוא לא מה הייתה הבחירה.

אלא:

"זה היה ברור."

ברגע שבו המשפחה נדרשה לפעול, היא לא התחילה לשאול מה אמא הייתה רוצה. היא כבר ידעה.

זו אחת המשמעויות העמוקות של שיחה מוקדמת עם המשפחה: היא יכולה להפוך החלטה שנמצאת אצלנו בראש לרצון שהאנשים הקרובים אלינו מכירים ויכולים לכבד.

עמוס מרום - ליווה את אמו שבחרה לעבור קרמציה בבדרכך
עמוס מרום – ליווה את אמו שבחרה לעבור קרמציה בבדרכך

ומה אם הילדים מתקשים לשמוע?

לפעמים אנחנו דוחים את השיחה לא מפני שאנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים.

אנחנו דוחים אותה דווקא מפני שאנחנו יודעים שהאנשים שאנחנו אוהבים עשויים להרגיש אחרת.

מור אברהם, שהיא ואמה בחרו בבדרכך, מכירה את המקום הזה.

כשהיא שיתפה את בנותיה, התגובה הראשונית שלהן לא הייתה בהכרח קבלה מלאה.

מור מספרת:

"הבנות שלי… אמרו 'אבל לא יהיה לנו מקום'…"

מאחורי המשפט הזה נמצאת שאלה משפחתית אמיתית.

אנחנו יכולים לדעת מה נכון עבורנו, ובאותו זמן להבין שלילדים שלנו יש מחשבות, רגשות וצרכים משלהם.

מור לא מתארת שיחה שבה כולם השתכנעו מיד.

להפך.

היא מספרת שהתהליך לקח זמן:

"הן התרגלו לזה לאורך זמן."

ובמקום אחר היא מתארת זאת בפשטות:

"פשוט הרגלתי אותן במשך שנים."

יש כאן נקודה חשובה למי שחושש לפתוח את הנושא:

השיחה לא חייבת להסתיים בהסכמה באותו ערב.

לפעמים עצם זה שהמשפחה מכירה את הרצון שלנו מאפשר לה זמן לשאול, להבין ולהתרגל לרעיון.


השיחה אינה רק על מה שאתם רוצים. היא גם על מה שתשאירו למשפחה להחליט

מור מסבירה את הסיבה שלה בצורה מאוד משפחתית.

היא אינה מדברת רק על הבחירה שלה. היא חושבת על מה שיקרה בין בני המשפחה אם הם יצטרכו לקבל את ההחלטות בעצמם:

"חלק גדול בעיניי של כל הסידורים האלה… זה פשוט למנוע את כל הבלגן של להתעסק עם כל המחשבות גם בין בני המשפחה… כשאתה יודע מראש מה יש… והכול מסודר… כולם מתואמים."

זו הבחנה חשובה.

כשאנחנו מדברים עם המשפחה על הרצון שלנו, אנחנו לא בהכרח מבקשים ממנה לקבל החלטה עכשיו.

במובן מסוים, אנחנו עושים בדיוק את ההפך.

אנחנו מנסים שלא להשאיר את ההחלטה שלנו בידיה.


"אני חושבת להקל על הילדים שלי"

תמר עמית פנתה לבדרכך לאחר שליוותה את אמה בקרמציה. בהמשך היא החליטה שגם עבורה זו הדרך שמתאימה.

אבל היא לא הסתפקה בהחלטה אישית.

תמר מספרת:

"אני לא רוצה לחזור לאדמה… החלטתי שגם אני רוצה… שלחתי לילדים שלי את כל הפרטים."

יש הבדל גדול בין לדעת מה אנחנו רוצים לבין לוודא שגם הילדים שלנו יודעים.

תמר עשתה את הצעד הנוסף הזה.

וכשהיא מסבירה מה עומד מאחוריו, היא אומרת:

"אני חושבת על העתיד… אני חושבת להקל על הילדים שלי."

זה משנה את נקודת המבט על השיחה.

היא כבר אינה רק "שיחה על קרמציה".

היא שיחה על הילדים.

על הרצון שהם לא יצטרכו, ביום שבו ממילא יהיה להם קשה, להתחיל לברר מה אמא או אבא היו רוצים.

עומר מראיין את תמר עמית - פנתה לבדרכך לאחר שליוותה את אמה בקרמציה, ובהמשך בחרה גם היא בדרך הזו.
עומר מראיין את תמר עמית – פנתה לבדרכך לאחר שליוותה את אמה בקרמציה, ובהמשך בחרה גם היא בדרך הזו.

לא כל פרט חייב להיות סגור. אבל מה שבאמת חשוב לכם צריך להיות ברור

גם אחרי שיחה משפחתית יכולים להישאר פרטים פתוחים.

וזה בסדר.

המטרה אינה בהכרח לתכנן עבור המשפחה כל פרט בעתיד.

המטרה היא שהיא תדע מה באמת חשוב לכם.

הסיפור של אריה לאון דון, שבחר לכבד את רצונו של אביו באמצעות בדרכך, ממחיש היטב את ההבדל.

הרצון המרכזי של אביו היה ידוע. אבל לא כל פרט היה ברור באותה מידה.

אריה מספר:

"אבא שלי… לא רצה להיקבר… לגבי לפזר את האפר שלו בים אני לא זוכר אם זה אני החלטתי שזה הדבר הנכון בשבילו או שזה הוא ביקש ממני."

זה משפט קטן שממחיש הבדל גדול.

אפשר לדעת את הכיוון הכללי ועדיין להישאר עם שאלות.

ולכן, כשמקיימים את השיחה, כדאי לחשוב לא רק על השאלה "האם הם יודעים שאני שוקל קרמציה?", אלא גם:

מה מתוך הרצון שלי חשוב לי שהם באמת יידעו?

לא כדי לשלוט בכל מה שיקרה.

אלא כדי להשאיר פחות מקום לניחושים בדברים שחשובים לכם באמת.


לפעמים שיחה לבדה אינה מספיקה

אריה קוגן ליווה את אביו בדרכו האחרונה עם בדרכך, ובמשפחתו הוא חווה מקרוב את ההבדל בין רצון שנשאר בשיחות לבין רצון שהובהר גם בכתב.

על אביו הוא מספר:

"אבא שלי… תמיד אמר שהוא רוצה שריפה… אבל הוא לא כתב את זה בשום מקום. תמיד ידענו שזה מה שהוא רוצה… אבל זה נשאר בשיחות."

בהמשך, מול רצונה של ויקטוריה, התמונה הייתה אחרת.

לדבריו, הם דיברו על הנושא פעמים רבות בשנים האחרונות שלה. אבל ויקטוריה לא הסתפקה בכך.

היא אמרה לו:

"הכול כתוב. אתה תדע הכול. הכול כתבתי. זה נמצא."

והיא אפילו דאגה לומר לו איפה הדברים נמצאים.

כשנוצרה בהמשך שאלה בתוך המשפחה, אריה לא היה צריך לנסות לשכנע שזה אכן היה רצונה.

הוא מספר:

"ואז שלחתי לו את מה שהיא כתבה. אמרתי לו: 'תראה, זה מה שהיא כתבה'…"

באותו רגע, הרצון כבר לא היה זיכרון של שיחה.

הוא גם לא היה הפרשנות של אריה.

אלה היו המילים שלה.

וזו אולי אחת הסיבות לכך ששיחה ותיעוד יכולים להשלים זה את זה: השיחה מאפשרת למשפחה להבין אותנו. התיעוד מאפשר לרצון להישאר ברור גם כשאנחנו כבר לא יכולים להסביר אותו בעצמנו.

עומר מראיין את אריה קוגן שליווה את אביו בדרכו האחרונה עם בדרכך
עומר מראיין את אריה קוגן שליווה את אביו בדרכו האחרונה עם בדרכך

אבל איך בכלל מתחילים שיחה כזאת?

אולי לא צריך להתחיל מהמילה "מוות".

ואולי גם לא צריך לפתוח בהכרזה גדולה.

אפשר להתחיל מהמקום האנושי ביותר:

"יש משהו שחשוב לי שתדעו."

ואז לספר.

מה אתם חושבים.
מה חשוב לכם.
איזו דרך מרגישה נכונה עבורכם.
ולמה חשוב לכם שהם יכירו את הרצון הזה.

אפשר גם לשאול מה הם מרגישים.

לא כדי לקבל מהם אישור.

אלא כדי לתת מקום לשיחה.

כי כמו שהסיפורים של מור ועמוס מלמדים, בהירות משפחתית לא תמיד נוצרת ברגע אחד. לפעמים היא נוצרת מתוך כמה שיחות, לאורך זמן.


השיחה הזאת אינה חייבת להכביד על המשפחה. היא יכולה דווקא להקל עליה

כשחושבים על השיחה מראש, קל לדמיין את המבוכה שבה.

אבל האנשים שכבר קיימו אותה מספרים גם על מה שנמצא בצד השני.

מור מתארת את התחושה כך:

"יש משהו מרגיע בלדעת שלא משנה מתי יבוא המוות — הכול בסדר… מאוד מרגיע ומקל שיש את הכול מסודר."

השקט הזה אינו נובע מכך שיודעים מה יקרה ומתי.

הוא נובע מכך שמשהו חשוב כבר ברור.

הרצון ידוע.

המשפחה יודעת.

וכשיגיע הזמן, היא לא תצטרך להתחיל את השיחה בלעדיכם.


חשוב לי שהמשפחה שלי תדע בדיוק מה אני רוצה

בסופו של דבר, זו אולי השאלה החשובה ביותר למי שכבר שוקל קרמציה.

לא רק:

האם זו הדרך שאני רוצה?

אלא:

האם האנשים שאני אוהב יודעים שזו הדרך שאני רוצה?

כי החלטה אישית הופכת לוודאות עבור המשפחה רק כשהיא מגיעה גם אליה.

בדרכך מלווה אנשים שבוחרים בקרמציה לא רק ברגע הפרידה, אלא גם בדרך להפוך את הרצון שלהם לברור — כדי שהמשפחה תוכל לדעת מה הם ביקשו, ולא להישאר עם הצורך לנחש.

אם אתם כבר שוקלים קרמציה אבל עדיין מתלבטים איך לדבר עליה עם המשפחה, אפשר להתחיל משיחה אחת.

אנחנו כאן כדי לעזור לכם להבין איך נכון לעשות אותה בדרך שמתאימה לכם ולמשפחה שלכם.

שאלות נפוצות על שיחה עם המשפחה ותכנון קרמציה מראש

למה חשוב שהמשפחה תדע שאני רוצה קרמציה?

כאשר המשפחה מכירה את רצונכם, היא אינה צריכה לנחש מה הייתם רוצים או לקבל במקומכם החלטה עקרונית בזמן של אובדן. שיחה מוקדמת יכולה להפוך רצון אישי להנחיה ברורה שבני המשפחה מכירים ויכולים לפעול לפיה בבוא העת.

איך מתחילים שיחה עם המשפחה על קרמציה?

לא חייבים להתחיל בהכרזה גדולה. אפשר לומר: “יש משהו שחשוב לי שתדעו”, ואז להסביר מה אתם רוצים, מדוע הדרך הזאת מתאימה לכם ולמה חשוב לכם שהמשפחה תכיר את רצונכם. כדאי לבחור זמן רגוע ולאפשר לבני המשפחה לשאול שאלות ולספר מה הם מרגישים.

האם צריך לפתור הכול בשיחה אחת?

לא. לעיתים נדרשות כמה שיחות כדי שבני המשפחה יוכלו להבין את הבחירה, לשאול שאלות ולהתרגל אליה. המטרה של השיחה הראשונה אינה בהכרח להגיע להסכמה מלאה, אלא להתחיל להפוך את הרצון שלכם למשהו שהמשפחה מכירה ואינה שומעת עליו לראשונה לאחר הפטירה.

איך מספרים לילדים שרוצים לבחור בקרמציה?

מומלץ לדבר באופן ישיר אך רגיש, להסביר שזו בחירה אישית שמתאימה לערכים ולרצונות שלכם ולתת מקום לתגובה שלהם. ילדים בוגרים עשויים להעלות שאלות על טקס הפרידה, האפר או המקום שבו יוכלו לזכור אתכם. שאלות כאלה אינן בהכרח התנגדות, אלא ביטוי לצרכים הרגשיים שלהם.

מה עושים אם הילדים או בן הזוג מתנגדים לקרמציה?

כדאי להקשיב לחששות שלהם ולהבין מה עומד מאחוריהם. לפעמים החשש אינו מהקרמציה עצמה, אלא מכך שלא יהיה מקום זיכרון או שלא תתקיים פרידה משמעותית. אפשר להסביר את הרצון שלכם ולחשוב יחד כיצד לענות גם על צורכי המשפחה, בלי לוותר על הדברים החשובים לכם.

האם המשפחה חייבת להסכים עם הבחירה שלי?

המטרה אינה בהכרח לגרום לכל בני המשפחה לבחור באותה דרך או להרגיש כלפיה כמוכם. חשוב שהם יבינו שזו בחירה אישית שלכם ויכירו את הסיבות שמאחוריה. אפשר לתת מקום לרגשות שלהם, ובמקביל להבהיר מהו הרצון שחשוב לכם שיכובד.

אילו פרטים חשוב שהמשפחה תדע לגבי הקרמציה?

חשוב שהמשפחה תדע לפחות שבחרתם בקרמציה, איזו חברה אמורה לטפל בתהליך, למי פונים לאחר הפטירה והיכן נמצאים המסמכים וההסכם. אם יש לכם רצונות ברורים לגבי טקס הפרידה, הכד, פיזור האפר, קבורתו או ההנצחה, כדאי לציין גם אותם.

האם חייבים לתכנן מראש כל פרט בפרידה?

לא. אפשר להשאיר למשפחה חופש לבחור פרטים מסוימים, כל עוד הדברים העקרוניים שבאמת חשובים לכם ברורים. לדוגמה, אפשר לקבוע שאתם רוצים קרמציה אך לאפשר למשפחה לבחור את מועד הטקס, תוכנו או המקום שבו יפוזר האפר.

למה שיחה בעל פה על הרצון אינה תמיד מספיקה?

עם השנים בני משפחה עשויים לזכור את השיחה באופן שונה או לא להיות בטוחים בפרטים. כאשר הרצון מתועד בכתב, הוא אינו נשאר רק זיכרון או פרשנות של אדם אחר. השיחה עוזרת למשפחה להבין אתכם, והתיעוד מסייע לשמור את רצונכם ברור גם כשלא תוכלו עוד להסביר אותו.

איך כדאי לתעד את הרצון בקרמציה?

רצוי לכתוב בצורה ברורה שבחרתם בקרמציה, לציין את פרטי החברה שנבחרה ואת ההעדפות החשובות לכם, ולשמור את המסמך במקום נגיש. חשוב לעדכן אדם אחד או יותר במשפחה היכן נמצא התיעוד ולמסור להם את פרטי הקשר הדרושים למימוש הרצון.

למי במשפחה כדאי לספר על הבחירה?

כדאי לשתף את האנשים שסביר שיהיו מעורבים בקבלת ההחלטות ובסידורים לאחר הפטירה, ובהם בן או בת הזוג, הילדים או אדם קרוב אחר שעליו אתם סומכים. רצוי שלא רק אדם אחד יכיר את הרצון, ושיהיה ברור מי אמור ליצור קשר עם החברה שנבחרה.

איך הידיעה מראש יכולה למנוע מחלוקת משפחתית?

כאשר הרצון אינו ברור, בני המשפחה עלולים להחזיק בפרשנויות שונות לגבי מה שהאדם היה רוצה. שיחה משותפת ותיעוד כתוב יוצרים נקודת מוצא ברורה ומפחיתים את הצורך של בני המשפחה לשכנע זה את זה או לקבל החלטה עקרונית בזמן רגיש.

האם שיחה על סוף החיים אינה מכבידה על המשפחה?

השיחה עשויה להיות לא נוחה בתחילה, אך היא יכולה דווקא להקל על המשפחה בהמשך. כאשר הרצון ידוע והפרטים החשובים מסודרים, בני המשפחה יודעים שלא יצטרכו לנחש או להתחיל לברר הכול בזמן שבו הם מתמודדים עם האובדן.

האם אפשר לשנות בעתיד את ההחלטה או את ההנחיות?

רצונות עשויים להשתנות עם הזמן. אם החלטתם לשנות פרט מהותי, חשוב לעדכן את המשפחה, לתקן את התיעוד הכתוב ולבדוק מול החברה שנבחרה אם נדרש לעדכן גם את ההסכם. המטרה היא שהמידע העדכני יהיה ברור ונגיש למי שיצטרך לפעול.

כיצד הרשמה מראש לקרמציה יכולה להקל על הילדים?

הרשמה מראש יכולה להבהיר מה רציתם, באיזו חברה בחרתם ולמי צריך לפנות. כך הילדים אינם נדרשים להתחיל לחקור את התחום, להשוות בין אפשרויות או להחליט אם קרמציה הייתה באמת רצונכם דווקא ברגע שבו יהיה להם קשה.

האם בדרכך יכולה לעזור להתכונן לשיחה עם המשפחה?

כן. בדרכך מסבירה את תהליך הקרמציה ואת האפשרויות הנלוות, ומסייעת לאנשים להבין אילו פרטים חשוב להבהיר למשפחה. כאשר המידע ברור יותר, קל יותר לנהל שיחה רגועה ולהציג למשפחה לא רק את הבחירה, אלא גם כיצד היא תתבצע בפועל.

אולי יש לכם עוד שאלות?

נשמח תמיד לחשוב יחד, להתייחס לשאלותכם – פשוט צרו קשר

התקשרו  073-3742020 או השאירו לנו פרטים ונחזור אליכם

דילוג לתוכן