איך יוצרים פרידה שמתאימה לאופיו של אדם

פרידה שמתאימה לאדם אינה מתחילה בשאלה איזה טקס נכון לקיים.

היא מתחילה בשאלה אחרת:

מי היה האדם שממנו נפרדים, ומה היה חשוב לו באמת?

אין דרך אחת נכונה להיפרד. יש משפחות שבוחרות במפגש קטן ואינטימי, אחרות מבקשות לשלב מוזיקה, טבע, מקום משמעותי או השתתפות פעילה של בני המשפחה. יש אנשים שמנסחים את רצונם עוד בחייהם, ויש משפחות שנדרשות להבין אותו מתוך ההיכרות העמוקה שלהן עמם.

הצורות יכולות להיות שונות מאוד. העיקרון נשאר דומה: ככל שהפרידה נאמנה יותר לאדם, לרצונותיו, לאישיותו ולמערכת היחסים שהייתה עמו, כך גדל הסיכוי שהמשפחה תוכל להביט לאחור ולהרגיש שפעלה בדרך שהייתה נכונה עבורו.

המחקר של בדרכך מצא שמשפחות אינן מעריכות את הפרידה בעיקר לפי גודל הטקס, יופיו או מידת המקוריות שלו. הן שואלות שאלה עמוקה יותר: האם הפרידה ביטאה את האדם שממנו נפרדנו?

מהי פרידה שמתאימה לאדם?

פרידה שמתאימה לאדם היא פרידה שמשקפת, ככל האפשר, את מי שהוא היה.

היא עשויה להתייחס ל:

• הרצונות שהביע בחייו.
• הערכים שהובילו אותו.
• אופיו וסגנון חייו.
• המקומות, המוזיקה והאנשים שהיו משמעותיים עבורו.
• הדרך שבה המשפחה הכירה ואהבה אותו.
• האופן שבו בני המשפחה מבקשים להמשיך לשאת את זכרו.

ההתאמה אינה מחייבת טקס גדול, יוצא דופן או מורכב. לעיתים דווקא מפגש קטן, כמה מילים אישיות או בחירה במקום בעל משמעות מבטאים את האדם באופן המדויק ביותר.

במילים אחרות, המטרה אינה ליצור פרידה מרשימה. המטרה היא ליצור פרידה שמרגישה אמיתית.

שלושת היסודות של פרידה אישית

1. כיבוד רצונו של האדם

כאשר אדם הביע מראש כיצד היה רוצה שייפרדו ממנו, הרצון הזה יכול לשמש עוגן למשפחה.

תמר עמית, שפנתה לבדרכך לאחר שליוותה את אמה בקרמציה ובהמשך בחרה גם היא בדרך הזו, תיארה את הדברים במשפט פשוט: "זו הייתה הבחירה שלה."

המשפט הזה מבטא עיקרון מרכזי: כיבוד רצונו של אדם אינו רק יישום של החלטה טכנית. עבור משפחות רבות, זו דרך להמשיך לכבד את האדם גם כאשר הוא כבר אינו יכול לדבר בשם עצמו.

כאשר הרצון ידוע, המשפחה אינה נדרשת להמציא תשובה במקומו. היא יכולה לפעול מתוך הידיעה שהיא מקיימת בחירה שהוא כבר עשה.

עם זאת, לא תמיד קיימת הנחיה מפורשת. במקרים כאלה אפשר לשאול:

• אילו רצונות הוא כן הביע לאורך השנים?
• כיצד התייחס למסורת, למשפחה, לטבע, למוזיקה או לטקסים?
• מה היה מרגיש לו טבעי?
• מה כנראה לא היה מתאים לו?
• אילו בחירות בחייו מלמדות על הדרך שבה היה רוצה שיזכרו אותו?

המטרה אינה לנחש בוודאות מוחלטת. היא לנסות לפעול בנאמנות לאדם מתוך ההיכרות עמו.

2. נאמנות לאישיותו ולדרך חייו

טקס אישי אינו בהכרח טקס יצירתי. הוא טקס שיש בו קשר ברור לאדם.

עמוס מרום, שליווה את אמו שבחרה לעבור קרמציה בבדרכך, סיפר: "זה היה הרבה יותר מתאים לנו ולרצונה של אמא."

במקרה שלו, המשפחה שתתה יין, ניגנה בחליל והשמיעה את השירים שאמו אהבה. היין והמוזיקה לא היו המטרה. הם היו הדרך לבטא אותה.

זהו הבדל חשוב. לא מתחילים מהשאלה אילו אלמנטים אפשר להוסיף לטקס, אלא מהשאלה מה כל אלמנט מספר על האדם.

מוזיקה יכולה להתאים משום שהיא הייתה חלק מחייו. מקום בטבע יכול להתאים משום ששם הרגיש בבית. מפגש קטן יכול להיות נכון משום שלא אהב אירועים גדולים. שיחה פתוחה יכולה להתאים משום שהמשפחה תמיד דיברה בכנות.

כאשר הבחירות נובעות מהאדם, הטקס אינו מרגיש כמו תבנית שהולבשה עליו. הוא מרגיש כמו המשך של סיפור חייו.

3. מעורבות אמיתית של המשפחה

בני המשפחה אינם חייבים להיות רק קהל בטקס הפרידה. הם יכולים להיות שותפים ביצירתו.

אריה לאון דון, שבחר לכבד את רצונו של אביו באמצעות בדרכך, אמר: "לא רציתי שמישהו אחר ינהל בשבילי את הטקס."

עבור משפחות מסוימות, האפשרות לבחור מי ידבר, מה ייאמר, מי ישתתף וכיצד ייראה המפגש היא חלק מהנאמנות לאדם. המשפחה היא זו שמכירה את הסיפורים, את הקשרים ואת הפרטים הקטנים שאינם מופיעים באף מסמך רשמי.

מעורבות משפחתית יכולה לקבל צורות שונות:

• בני משפחה משתפים בזיכרונות.
• כל אדם מוזמן לדבר, אך איש אינו מחויב.
• הילדים או הנכדים בוחרים שיר, תמונה או סיפור.
• המשתתפים יוצרים יחד מחווה של זיכרון.
• המשפחה בוחרת בעצמה את המקום ואת אופי המפגש.

אין צורך שכל בני המשפחה ימלאו אותו תפקיד או ירגישו אותו דבר. פרידה אישית יכולה להכיל גם קולות שונים, כל עוד נשמרים הכבוד והקשר לאדם.

איך מתחילים לבנות פרידה שמתאימה לאדם?

תהליך החשיבה יכול להתחיל בחמש שאלות פשוטות.

מי הוא היה?

לפני שמחליטים מה עושים, כדאי לתאר את האדם בכמה מילים.

האם היה שקט או חברותי? פורמלי או ספונטני? קשור לטבע, למוזיקה, למשפחה, לקהילה או למקום מסוים? האם אהב מפגשים גדולים, או דווקא שיחות קטנות ואינטימיות?

השאלה הזאת עוזרת להחזיר את מרכז הכובד מהאירוע אל האדם.

מה היה חשוב לו?

לא כל פרט בחייו צריך להיכנס לפרידה. כדאי לזהות כמה ערכים מרכזיים.

אולי היה חשוב לו שהמשפחה תהיה יחד. אולי ביקש פשטות. אולי רצה שיזכרו את חייו בשמחה. אולי הקפיד על מסורת מסוימת, או להפך, העדיף דרך אישית שאינה נשענת על טקס קבוע.

מה הוא ביקש במפורש?

כאשר קיימות הנחיות ברורות, חשוב להקשיב להן.

לעיתים מדובר בבחירה עקרונית. לעיתים במקום מסוים, באופי הטקס, במוזיקה או בדרך ההנצחה. רצוי גם לבדוק אם יש מסמכים, שיחות קודמות או בני משפחה ששמעו ממנו דברים דומים.

מה מתאים למשפחה?

פרידה נאמנה לאדם אינה צריכה להתעלם מן המשפחה.

עמוס מרום תיאר פרידה שהתאימה גם לרצונה של אמו וגם למשפחה. המחקר של A006 מלמד שהתחושה הטובה אינה נוצרת רק מהתאמה לאדם, אלא לעיתים גם מהיכולת של המשפחה להשתתף בדרך שהיא יכולה לחיות איתה בשלום.

ייתכן שיהיו פערים בין בני המשפחה. במצב כזה, אין הכרח להגיע לאחידות מלאה. אפשר לחפש בסיס משותף: מה כולם יודעים שהיה חשוב לאדם, אילו עקרונות אינם שנויים במחלוקת, ואילו מרכיבים מאפשרים מקום לקולות שונים.

איזה זיכרון אנחנו מבקשים לשאת הלאה?

פרידה אינה מסתיימת כאשר הטקס נגמר. היא ממשיכה בדרך שבה המשפחה זוכרת את האדם.

אקילה גולן, שליוותה את אביה ואת אמה בדרכם האחרונה עם בדרכך, אמרה: "אני מתחברת לזיכרון שיש לי ממנה, ולא לזיכרון של המוות."

הדברים שלה מזכירים שהשאלה אינה רק מה יקרה ביום הפרידה, אלא גם מה יישאר ממנו לאחר מכן.

האם המשפחה תרצה מקום שאפשר לחזור אליו? מפגש שנתי? עץ, אלבום, סיפור משפחתי, מוזיקה או טקס זיכרון? אין צורה אחת נכונה. השאלה היא איזו דרך תאפשר לזיכרון להישאר קשור לחיים של האדם, ולא רק לרגע מותו.

מה תפקידו של תכנון מוקדם?

תכנון מוקדם אינו מחייב לקבוע כל פרט.

לעיתים די בכך שאדם יאמר למשפחתו מה חשוב לו, איזו דרך מתאימה לו, מה הוא מבקש שיכבדו ואילו החלטות הוא מעדיף שלא להשאיר לאחרים.

מור אברהם, שהיא ואמה בחרו להירשם לקרמציה בבדרכך, תיארה זאת כך: "זו בחירה מודעת של הדרך שאני מאמינה בה."

תכנון מוקדם יכול לתת למשפחה כיוון. הוא עשוי לצמצם את הצורך לפרש, להתווכח או לקבל החלטות בשמו של האדם ברגע רגיש.

עם זאת, אין צורך להפוך את השיחה לרשימת הוראות נוקשה. אפשר לדבר על ערכים, רצונות והעדפות ולהשאיר למשפחה מקום להתאים את הפרידה למציאות שתהיה באותו זמן.

שיחה כזאת יכולה לעסוק בשאלות כמו:

• איך הייתי רוצה שיזכרו אותי?
• מה חשוב לי שיישמר?
• מי הייתי רוצה שיהיה שותף בפרידה?
• האם יש מקום, מוזיקה או אופי מסוים שמתאימים לי?
• מה הייתי רוצה להקל על המשפחה להחליט?

תכנון מוקדם אינו הבטחה שהכול יתרחש בדיוק כפי שתוכנן. הוא דרך לתת למשפחה מצפן.

מה עושים כאשר האדם לא השאיר הנחיות?

רוב האנשים אינם משאירים תוכנית מלאה.

במצב כזה, ההתאמה נבנית מתוך ההיכרות עם האדם. אפשר לאסוף זיכרונות, לדבר עם בני משפחה וחברים, לחפש דפוסים שחזרו בחייו ולשאול מה היה נאמן יותר לאופיו.

כדאי להבחין בין שתי שאלות:

מה מקובל לעשות?

ו־

מה מתאים לאדם הזה?

המסורת יכולה להיות משמעותית מאוד, אם היא הייתה משמעותית לאדם ולמשפחתו. גם דרך שונה יכולה להתאים, אם היא משקפת אותו. אין צורך לבחור בין "אישי" לבין "מסורתי". אפשר לשלב ביניהם כאשר השילוב מרגיש נכון.

בדרכך, על פי עקרונות התנהגות המותג שלה, אינה מבקשת לקבוע למשפחה כיצד נכון להיפרד. תפקידה הוא להקשיב, להסביר את האפשרויות וללוות את המשפחה כך שתוכל להבין מה מתאים לה ולאדם שאהבה.

האם פרידה אישית חייבת לכלול טקס?

לא.

טקס הוא אפשרות, לא חובה. יש משפחות שמוצאות משמעות במפגש מובנה, ואחרות מעדיפות פרידה מצומצמת, שיחה משפחתית, פעולה סמלית או דרך הנצחה שמתרחשת מאוחר יותר.

המחקר של A006 מדגיש שהטקס אינו המסר. הוא הביטוי של המשמעות. עץ, מוזיקה, מקום, מסיבה או מפגש משפחתי אינם בעלי ערך רק משום שנבחרו. הערך שלהם נובע ממה שהם מבטאים על האדם.

לכן השאלה אינה האם חייבים טקס, אלא האם יש פעולה או מפגש שיעזרו למשפחה לבטא את הקשר, הכבוד והזיכרון.

האם אפשר לדעת בוודאות שזו הייתה הדרך הנכונה?

לא תמיד.

פרידה היא רגע אנושי מורכב, ולעיתים גם לאחר קבלת החלטה נשארים רגשות שונים. אין דרך שמבטיחה שלמות מוחלטת, ואין טקס שיכול לפתור את כל הכאב או הספק.

התחושה של "עשינו את הדבר הנכון" אינה נובעת מפרידה מושלמת. היא יכולה להיבנות כאשר המשפחה יודעת שעצרה, הקשיבה, כיבדה את רצונו של האדם ופעלה מתוך נאמנות למה שהכירה בו.

זו גם הסיבה שלא נכון להשתמש בפחד מחרטה כדי להוביל החלטה. המטרה אינה להפחיד את המשפחה מפני טעות, אלא לעזור לה למצוא בהירות בתוך מצב שאין בו תמיד תשובה אחת. שפת המותג של בדרכך מדגישה רוגע, כבוד, בחירה וליווי, ונמנעת מהבטחות מוחלטות ומלחץ רגשי.

איך בדרכך משתלבת ביצירת פרידה אישית?

בדרכך אינה אמורה להחליף את המשפחה בקבלת ההחלטות.

היא מצטרפת כמלווה.

לפי ארכיטקטורת השיווק של המותג, הערך של בדרכך אינו מסתכם בביצוע קרמציה או בניהול ההיבטים המעשיים. תפקידה הוא לסייע למשפחות לכבד את רצונו של האדם, לבטא את אישיותו וליצור פרידה שהן יוכלו לחיות איתה בשלום גם לאחר שהסתיימה.

המשפחה נשארת גיבורת הסיפור. היא מכירה את האדם. היא נושאת את הזיכרונות. היא יודעת אילו פרטים מספרים את חייו באמת.

הליווי המקצועי נועד לעזור לה להפוך את הידיעה הזאת לבחירות ברורות, בלי לכפות מבנה קבוע ובלי לטעון שיש דרך אחת שמתאימה לכולם.

שאלות נפוצות

איך יוצרים טקס שמתאים לאישיות של האדם?

מתחילים באדם, לא בטקס. מגדירים את אופיו, ערכיו, רצונותיו והדברים שאהב, ורק לאחר מכן בוחרים מקום, מוזיקה, משתתפים או סמלים שיש להם קשר אמיתי אליו.

מה חשוב יותר: רצון האדם או צורכי המשפחה?

שניהם חשובים. כאשר רצון האדם ידוע, ראוי לתת לו משקל מרכזי. במקביל, הפרידה מתקיימת גם עבור המשפחה, ולכן כדאי למצוא דרך שמכבדת אותו ואפשרית עבורה מבחינה רגשית ומעשית.

האם פרידה אישית חייבת להיות שונה מהמקובל?

לא. פרידה אישית אינה חייבת להיות חריגה. היא יכולה להיות מסורתית, פשוטה או מוכרת, כל עוד היא נאמנה לאדם ולמשפחה.

כיצד אפשר לשלב ילדים בפרידה?

בהתאם לגילם ולרצונם, אפשר לאפשר להם לבחור תמונה, שיר, סיפור או מחווה קטנה. אין לחייב השתתפות. המטרה היא לתת להם מקום בטוח ומובן בתוך הפרידה.

האם כדאי לדבר על הפרידה מראש?

שיחה מוקדמת יכולה להבהיר רצונות ולתת למשפחה מצפן. היא אינה חייבת לכלול את כל הפרטים, ואפשר לקיים אותה בהדרגה, בשפה פשוטה וללא לחץ.

מה עושים כשבני המשפחה אינם מסכימים?

חוזרים אל האדם. שואלים מה ידוע על רצונו, אילו ערכים אפיינו אותו ואילו מרכיבים מוסכמים על כולם. לעיתים אפשר ליצור פרידה שמכילה כמה ביטויים שונים במקום לנסות לכפות בחירה אחת.

לסיכום

פרידה שמתאימה לאדם אינה נמדדת לפי גודלה, יופייה או מידת המקוריות שלה.

היא נבנית מתוך הקשבה.

לרצונו של האדם.
לאישיותו.
לסיפור חייו.
למשפחה שאהבה אותו.
ולזיכרון שהיא מבקשת לשאת הלאה.

אין דרך אחת נכונה להיפרד. יש דרך שיכולה להיות נכונה לאדם מסוים ולמשפחה מסוימת.

כאשר הבחירות נעשות מתוך כבוד, נאמנות והיכרות עמוקה, המשפחה אינה מקבלת הבטחה לפרידה מושלמת. היא מקבלת אפשרות להישאר עם תחושה שקטה יותר:

שהפרידה ביטאה את האדם שאהבה, ושגם ברגע האחרון היא ניסתה לעשות את הדבר הנכון עבורו.