עצוב למות באמצע התמוז
דגלי הקיץ נישאים אל על,
על ראש התורן תור הומה ולא יחדל.
כי על קיצך, ועל קצירך הידד נפל.
עצוב למות באמצע התמוז
דווקא כשהאפרסקים בשפע,
וכל הפרי דווקא צוחק בסל.
ועל קיצך, ועל קצירך הידד נפל.
עצוב למות באמצע התמוז,
עכשיו באמצע התמוז נמות
אל בוסתני הפרי שהתייתמו.
הידד אחר הידד, נפול יפול
ועל קיצך, ועל קצירך, ועל הכל…
עד שתחזור
כח להמשיך הגעגוע כבר הרגל, הפך ירח לאדום על מה אתה שם מסתכל, הדאגה לך שורפת מבפנים, זוכר לחשת בפניי, יהיו עדיי הכוכבים.
