מרוב אהבה אין כלום
ירדתי למטה לרחובות
הנוף שוב הפך עמום
חלום מטושטש בתוך דמעות.
מרוב געגוע
הלב בתוכי כמעט נשבר
עבר עוד שבוע – נמאס לחכות!
מרוב אהבה גשום
כל הרחובות הפכו עבר
ומה באמת חשוב
אולי גם מחר הוא לא ישוב.
מרוב געגוע
הלב בתוכי כמעט נשבר
עבר עוד שבוע – נמאס לחכות!
מרוב געגוע
הלב בתוכי מזמן נשבר
עבר עוד שבוע
השאיר צלקות, לעולם…
מרוב געגוע
הלב בתוכי מזמן נשבר
ושוב תעתוע אמר לי לשתוק.

המופלאה בנשים
כבו עינייך, רק צליל קולך עוד מהדהד, מאור פנייך, ידייך הטובות, הנבונות – אהבתך, ממך באתי ואלייך אשתוקק …. עזים ממוות געגועי, ארוכים משנות חיי, עוד ניפגש אולי, בגלגול אחר, את – המופלאה בנשים

