הר כרמליה
רקע
שלושה מקומות בארץ ישראל וסביבתה נקראים כרמל. המוכר הוא רכס ההרים הירוק במישור החוף הצפוני שעל חלקו נפרשו העיר חיפה ועיר הכרמל (דלית אל כרמל ועוספיא); בדרום הר חברון זו ההתנחלות כרמל על חורבות היישוב המקראי כרמל; 15 קילומטרים בקו אוויר מירושלים ו-35 קילומטרים מזרחית לגוש דן מתנשא הר כרמילה – 600 מטרים בדיוק מעל גובה פני הים. לבאים ממערב לכיוון פרוזדור ירושלים, הר כרמילה והסמוכים לו הם הראשונים להיחשב "הרי ירושלים". מקור השם ״כרמל״: יפה, פורה וגם מין מסוים של דגן.
מצדו הדרומי והמזרחי מתנשא הר כרמילה בחדות מעל נחל כסלון ו״יער הקדושים״ שניטע בשנות ה-50' לזכר קורבנות השואה. מצפון לו "דרך בורמה" ו"רכס שיירות" – אתרים מרכזיים מימי מלחמת העצמאות והקרבות על הדרך לירושלים. מפסגתו ניבטים שפלת יהודה, מישור החוף ופאתי העיר ירושלים.
על ההר, באופן שאיננו נראה מרחוק, נבנו טרסות (מדרגות) אבנים ייחודיות שלא נחקרו עד-כה. ניכר כי הושקע בבניתן מאמץ עצום ביחס לשטח הקרקע השטוח שהתקבל בזכותן. חומת אבנים חריגה ברוחבה מטפסת אל ראש ההר דרך החורש וגם היא, כמו הטרסות, תעלומה ארכיאולוגית. החומה והטרסות יוצרות מבוך של "חצרות פנימיות" ומעברים ביניהן המשתלבים על הרכס התלול.
על ההר עצי קטלב, חלקם גדולים במיוחד. גם הקטנים שבהם מרשימים ביכולתם להתפתח מתוך סלעי הגיר. תוהה המתבונן: האם בכוחו של הקטלב האדמדם לבקע את הסלע ולפרוץ דרכו או שמא יודע הקטלב להתפתל ולהתפתח דרך חריצים קיימים. בסביבת הקטלבים גם אורנים, אלונים נמוכים, אלות ארץ ישראליות, שיחי לוטם ובחורף רקפות, כלניות, נוריות, דם המכבים.
ההר הינו חלק משמורת טבע. למרות יפיי החורש, הנוף הנשקף מהפסגה וקלות הגישה אליו הוא איננו יעד פופולרי למטיילים שרובם רק חולפים בשוליו על שביל ישראל. שביליו ופסגתו של הר כרמילה נותרים בדרך כלל שקטים, טבעיים ונקיים.
הגעה
מתי נכון להיפרד?
במקרים של מחלה קשה וחשוכת מרפה רצוי לא לחכות ולהתחיל את תהליך הפרידה כאשר האדם הנפרד מוכן לכך. מה שמכתיב לנו את הדחיפות במקרים כאלה הוא לא תמיד המוות אלא דווקא היכולת של האדם לתקשר. מצבים כמו דמנציה מתקדמת או אובדן ההכרה יכולים להקשות עלינו לקיים פרידה הדדית מהקרוב אלינו ולכן חשוב לעשות תהליך פרידה כאשר האדם צלול ומתקשר. עם זאת, חשוב לדעת כי ישנן דרכים וחשיבות לעשות פרידה מהאדם גם אם הוא לא מתקשר. גם במקרים בהם לא התאפשר להיפרד מהאדם מכל סיבה שהיא, ניתן לעשות זאת גם אחרי מותו, גם שנים אחרי.
ההחלטה על מועד הפרידה היא קשה. זה סימן ברור שאנו קרובים לסוף והתגובה הטבעית שלנו היא רתיעה ורצון ״לדחות את הקץ״. אך את הזמן לא ניתן לעצור והמוות בוא יבוא בין אם נחליט להיפרד או לא. ההחלטה, הרצון, הבשלות להיפרד חשוב שתבוא מהאדם הנוטה למות ויחד עם זאת יש הרבה דרכים לעזור לו בתהליך זה.
במידה ואתה הוא זה שצריך להיפרד מאדם היקר לך ואינך יודע איך לעשות זאת, רצוי לשתף בכך בני משפחה או חברים קרובים שיכולים לדבר על הנושא ובמידת הצורך להתייעץ עם אנשי מקצוע כגון מלווים רוחניים ופסיכולוגים המתמחים בתחום. בכל מקרה של ספק – כדאי להתייעץ. חשוב לא להישאר עם הנושא לבד.
"כשפגשתי אותו הוא שכב חלש ועייף בבית החולים. מצבו הרפואי לא היה טוב ואת ההשפעה של זה אפשר היה לרגיש היטב על הצוות הרפואי ועל בני משפחתו. בעוד מערכות גופו קרסו בזו אחר זו, הסתובבה אישתו כמו אריה בכלוב. נסערת ומודאגת היא חזרה שוב ושוב אל האחיות ורופאים וביקשה שיעשו משהו בשבילו. על אף שלמולה הצליחו לשמור על קור רוח יחסי, ניתן היה לראות את חוסר האונים בו היו שרויים.
ישבנו אישתו ואני לשוחח בחדרה של האחות הראשית על המצב. אחרי שיחה אינטנסיבית שבה פרקה את המתח שישב על ליבה ואף הצליחה לצחוק מעט, נפרדנו לשלום וניגשתי לשבת עם י. עקב מצבו השיחה לא נערכה זמן רב. לשאלתי כמה זמן הוא מעריך שעוד נותר לו לחיות הוא ענה שלפחות עוד מספר שנים. הצעתי לו שליתר ביטחון יקדיש בינתיים זמן לומר לאישתו כמה הוא מעריך ואוהב אותה כי היא אוהבת אותו מאוד וזה יעזור לה. כשנפרדנו לשלום י. הצליח להרים את זרועו וללחוץ את ידי כאמירת תודה. שבוע אחר כך חזרתי למחלקה וגיליתי שהוא הלך לעולמו. שאלתי את האחות איך עברו עליו הימים עד שנפטר. עיניה נצצו כשהיא סיפרה על פרידה מרגשת ומלאת אהבה שלא הרבה זוכים לה במחלקה."
